You are currently browsing the צמחי בית category
Displaying 11 - 20 of 21 entries.

יקינתון צמח בצל

  • Posted on נובמבר 16, 2009 at 23:36

יקינתונים ( Hyacinth )

Hyacinth

יקינתונים (משפחת השושנים) אלו צמחי הבצל המקובלים ביותר לגידול בעציצים. על-ידי שתילה מתוכננת בהדרגה, אפשר לקבל גלי פריחה מדצמבר ועד אביב. לקבלת פריחה מוקדמת קנה בצלים מוחנים באוגוסת. בצלים אלו קיבלו כבר טיפול חום ראשון ( חוקי לקיץ ) ולאחריו טיפול קור ( חקי החרף ). טיפלים אלו שמרים (או מאלצים ) פריחה מהירה. לאחריהם הכן בצלים גדולים רגילים שטול אותם  כשראשם המחודד מבצבץ מתוך הקומפוסט. שמור אותם במקום מואר  וחמים יותר על מנת לעוררם לפריחה. זכור לסמן את העציצם על-פי תאריכי הטיפול, וכך תוכל להביא ראשון-ראשון ואחרון-אחרון.

קלתיאה ומרנטה

  • Posted on ספטמבר 23, 2009 at 20:39

קלתיאה ומרנטה Maranta & Calathea

קליאה

קליאה

המרנטות וקרובותיהן הקלתיאות הן, אולי, הצמחים המרהיבים ומושכי העין ביותר מבין צמחי העלווה הביתיים. כל עלה ועלה נראה כמו צויר ביד, והציורים אופיינים ומיוחדים לזנים השונים. שני הסוגים משתייכים למשפחת המרנטיים. ישנם, אמנם, סימנים בוטניים המבדילים בין המרנטות לקלתיאות, אך קיים בלבול גדול בהגדרה ובזיהוי. כללית, המרנטות הן צמחים נמוכים, שחוחים, והקלתיאות זקופות יותר. עם זאת , שני השמות ניתנים לפעמים ללא הבחנה.

המרנטות קרויות על שם הבוטנאי הוונציני ברתולומיאו מרנטי,שהיה מפורסם בתקופתו – אמצע המאה ה-16. הסוג כולל כ-14 מינים, אשר מוצאם בטרופים של מרכז אמריקה ודרומה. הקלתיאות רבות יותר (שמן נגזן מן המלה היוונית קלתוס, שפירושה סל) ישנם בסוג זה כ-100 מינים, אשרמוצאם גם הוא בטרופים של מרקז  אמריקה ודרומה, וכן באיי הודו המערבית.

גוזמניה

  • Posted on ספטמבר 10, 2009 at 23:08

גוזמניה ( Guzmania )

גוזמניה היא סוג נוסף המשתייך למשפחת הברומליים. הסוג כולל כי 90-80 מינים, רובם גדלים באיי הודו המערבית ובחלק הדרום-מערביגוזמניה של אמריקה הדורומית. הסוג קורא על שם א. גוזמן,  שהיה איש טבע ואספן צמחים ספרדי. הצמחים הוכנסו לתרבות בראשית המאה ה-19.

כהרבה ברומלים, גם צמחים אלו הם גדלים על ענפי צמחים אחרים ( המשמשים להם מצע תומך), אך הזנתם אינו קשורה ותלויה בצמח התורך. בתנאי בית מגדלים אותם כרגיל בעציצים. ישנם זנים שעולים יפה כשהם קשורים וסמוכים לפיסת קליפה או לגזה ושורשיהם הדוקים אל טחבי כבולית – חיקוי למצבם בסביבתם הטבעית.

הגוזמניות, כמו קרובותיהן הטילנדסיות, הן ברומליים בגודל בינוני, אך בעלות הפים בולטים העוטרים את הפרחים הקתנים. לגוזמניה יש הפים מחודדים, בצבע כתום או אדום, ערוכים כעין כוכב. צבעם נשמר לאורך זמן. הגוזניות הן צמחי בית נאים למראה וקלים לטיפול.

דרצנה לימון

  • Posted on ספטמבר 6, 2009 at 21:58

דרצנה (Dracaena )

דרצנה לימוןדרצנה (דרקונית ) משתייכות למשפחת השושנים. הסוג כולל כ-40 מינים טרופיים, דמויי דקל, שמוצאם באפריקה ובאסיה. אלו צמחי בית הסונים, פופולריים, סביליםלטווח טמפררטורות רחב. יש מינים הגדלים בתנאי חוץ, באקלים ממוזג ומתון. דרצנות קרובות לקורדלינות, ויש לפעמים שמחליפים את שמותיחן. קיים בלבול רב באשר לשמות מיני שני סוגים, ולפיכך ישנן גם טעויות בזיהוי. דרצנות בעלי עלים לרוב ירוקים או מנומרים.

בטבע יכול הצמח לפתח גזה גדול ולהגיע ל-6 מ' גובה. לעומת זאת, צמחי הבית גובהם 45-60 ס"מ. לאחרונה יש ומייבאים גזע-קנים שקוטרם כ-2.5 ס"מ ואורכם עד 1 מ' מטפחים  אותם תחת זכוכית, וכך הם מניצים בקצה "ראש צמיחה" של עלים חדשים.

פיקוס הגומי

  • Posted on ספטמבר 1, 2009 at 21:10

פיקוס הגומי ( Ficus elastica )

פיקוס גומיפיקוס הגומי הוא, אולי , צמח הבית הידוע ( והמושמץ …) ביותר. הוא נציג של סוג הכולל כ-600 מינים, בכללם פיקוס התאנה, שתפוצתם באזורי העולם החמים. פיקוס הגומי מוצאו מהודו, שם הוא גדל בר לגובה של 30 מ' ואף יותר. זני הבית המקובלים ונפוצים כיום הם פיקוס גומי – "Decora" ופיקוס הגומי – "Robusta". אלו צמחי חדר אידיאליים, בעלי עלים רחבים וגלדניים שצבעם ירוק כהה. העלים החדשים צומחים מתוך נדן אדום ( שהוא הניצן או הקדקוד ) ,  בתחילה צבעם כצבע הארד והם נעשים ירוקים עם התבגרותם. הצמחים גדולים במהירות והופכים לעצים גדולים וענפים.עם הגיל, הם נוטים באופן טבעי להשיר חלק מעליהם התחתונים.

שני מיני פיקוס נוספים, גדולי עלים, פופולריים אף הם. האחד הוא פיקוס כינורי ( Ficus pandurata או Ficus lyrata ). המכונה גם פיקוס הבנג'ו, ופיקוס בנגאלי ( Ficus benghalensis ). הפ' הכינורי הוא צמח מרשים ביותר, ביחוד בהגיעו לבגרות. עליו ארוכים  – כ-30 ס"מ, ורחבים – כ-23 ס"מ, דומים בצורתם לגוף הכינור. הצמח מסתעף היטב ומשמש הרבה את מעצבי הפנים. אמנם הוא קל לגידול, אך צמיחתו אטית יותר מאשר של פיקוס גומי, ודרושים אף יותר טיפול והשגחה.

פיקוס בנגאלי הוא בעל עלים מחוספסים-שעירים, קטנים במקצת מאלו של פקוס הגומי. הצמח גדל במהירות ומסתעף היטב. מאידך, הוא תופס במהרה מקום נרחב ועלול למלא בנופו חלק מן החדר.

רקפת

  • Posted on אוגוסט 31, 2009 at 22:40

רקפת מצויה רקפת ( Cyclamen persicum )

אין ספק כי זהו פרח החורף ( וראשית האביב) היפה ביותר, ומי שמצליח לגדלו ולשומרו, הנאתו מרובה. עם זאת, להרבה מגדלים עלול הצמח לגרום לתסכול רב, פי שהוא יכול לגווע לנגד עיניהם.

סוד ההצלחה בגידול הוא לאקלם את הצמח לתנאי ביתך. שמור אותו תחילה  באופן קבוע בחדר קר וספק לו לחות גבוהה על-ידי הצבת העציץ על קערית ובה חול רטוב, או שתעטוף אותו בכבול לח. ככל שרב הקור – יאריך הצמח יותר ימים.

הרקפות הנמכרותשייכות למין רקפת מצויה, צמח השייך לקבוצה של כ-16 מינים ידועים במשפחת הרקפתיים. מוצא המין  -מן האיזור הים-תיכוני. המין נתגלה ותואר לראשונה באסיה הקטנה, בשנת 1731. השם מורכב מן המלה היוונית "ציקלוס" – שפירושה מעגלי, וואת שום ההתפתלות הסלילית הסלילית של גבעול הפרח, בכמה מינים, עם יצירת הפירות והבשלת הזרעים.

קרוטון

  • Posted on אוגוסט 30, 2009 at 17:06

קרוטון (Codiaeum variegatum)

צמח זה נחשב לאחד מצמחי הבית הצבעוניים ביותר. בהתאם בהתאם לכך, נהוג לכנותו "כתונת יוסף" (כתונת הפסים). הקודן המגוון המצויר (pictum) , בשמו הבוטני המלא, מוצאו במאלאזיה ובאיי הודו המזרחית. הוא שייך למשפחת החלבלו ביים. שמו המדעי נגזר משם הצמח בפי הילידים -קודיו (Kodiho) . הוא הובא למערב במחצית הראשונה של המאה ה-19. כיום מגדלים זנים רבים, בהם יש  בעלי עלים כדוגמת עלי דפנה, כאלו שעליהם דומים לעלי האלון, אחרים בעלי עלים דמויי סרט, ועד כהנה וכהנה. כולםמאופיינים בפסי עורקים בצבע צהוב חזק, עם כתמי צבע בהירים בין העורקים. לעתים קרובות מכנים צמח זה גם בשם קודן מגון. שם נוסף לצמח זה הוא קרוטון-קודן (Croton – codiaeum) , המאחד את שני השמות הלטינים.

קרוטוןצמחי קרוטון תועלתם בכך שהם נמנים עם אותה קבוצה מצומצמת של צמחי -בית הדורשים פינה מוארת ובהירה לגידולם. בחר בצמח על-פי יפי העלווה. הצמח חייב לשאת עלים עד לבסיסו, והעלים אסור שיהיו חיוורים או דהים.

ספטיפיליום וליס

  • Posted on אוגוסט 29, 2009 at 3:27

ספטיפילום וליס ( Spathiphyllum wallisii )

ספתיפיליום

ספטיפילום וליס, שמקורו בקלומביה, הוא המין מקובל ביותר כ-צמח בית. העלים בצבע ירוק עז, צורתם אזמלנית והם זקופים ממרכז הצמח ונוטים בחן לאחור. התפרחת ו-פרחיה לבנים והיא נישאת על עמוד תפרחת ארוך. המתחל, הדומה למפרש, והשורה נושאת הפרחים במרכזו, מזכירים במבנה את תפרחת האנתוריון. הפריחה ממושכת והתפרחת מוריקה באטיות טרם מותה. קיים בן-כלאיים גדול יותר, הקרוי ספתיפילום – "Mauna Loa" שיכול להגיה לגובה של קרוב ל -1 מ'.

ספתיפיליום

הספתיפילום  קורב לסוג אנתוריון, אך הוא צמח קל יותר לגידול. כמו במיני האנתוריום, גם כאן ניתן לגזור את התפרחת ולהשתמש בה לנוי. היא מחזיקה מעמד ( בגרטל ) זמן די ממושך. בחממה לחה אלי צמחים מצוינים לגידול מתחת לשולחן או לאצטבה, שם גם יפרחו יפה.

בקנותך צמח ספטיפילום ודא שהוא נושא כבר תפרחת או ניצן, וכן שלעלים יהיה צבע ירוק עז ובוהק.

פרחי בלנקה ניתן לבצע משלוחי פרחים ועציצים בהרצליה ונתניה.

אנטוריום

  • Posted on אוגוסט 27, 2009 at 14:38

אנטוריום ( Anthurium )

האנטוריום שייך למשפחת הלופיים, משפחה הכוללת צמחי בית חביבים רבים. הצמח מצריך טמפרטורה יציבה מאוד וכן לחות גבוהה.

Anthurium

מצויים כ-500 מיני אנתוריון, רובם מקולומביה, אשר במרקז אמריקה הטרופית. השמ מקורי בצמד המלים היווניות שפירושן "פרח" ו"זנב",אם תתבונן בתמונה – תבין מדיע.

נהוג לגדל שלושה מינים כצמחי בית. המקובל ביותר הוא אנתוריום, צמח הנראה פרוע-כלשהו, אשר עליו הארוכים יוצאים מן  המרכז בזוויות שונות. הפרחים לרוב אדומים ורודים, לבנים או ברודים, והם גורם המשיכה העיקרי של הצמח. הם בוקעים מן המרכז כחנים אדומה, ומופיעים כסדר לאחר הפריחה הראשונה.

אנתוריון אנדרי ( Anthurium andreanum ) הוא בעל פרחים גדולים מקודמו, ובמרכזם בולט אשבול זקוף. הם נשמריםפרק זמן ארוך כפרחים אגרטל, ולפיכך בעלי ערך בסידור פרחים. את ה-אנתוריון הגבישי ( Anthurium crystallinum ) מגדלים על שום עליו הנהדרים, שהם דמויי לב, צבעם ירוק קטיפתי ועמוק ועורקיהם כסופים.

איכמיאה מקוצת

  • Posted on אוגוסט 25, 2009 at 20:11

איכמיאה מקוצת ( Aechmea fasciata )

האיכמיאות שייכות למשפחת הברומלים מה נמנים כ-1400 מינים, והן קרובות של האננס. רוב הברומליים הם אפיפטים, כלומר צמחים הגדלים בטבע על גבי צמחים אחרים, לרוב עצים, המשמשים משען משען. הם צומחים בחללים שנוצרים על קליפת הגזה, וקולטים מיםוחומרי מזון מן החמור הנרקב שמצטבר שם. בבית אפשר לגדלם בקומפוסט, בדרך הרגילה, אך ניתן לקבוע אותם גם אל פיסת קליפה משועמת בתנאי השקאה טובה,וכך ישמשו כקישוט תלוי.

איכמיאה מקוצת

איכמיאה מקוצת (ידועה גם כאיכמיאה או בילברגיה רודוציאניאה Billbergia rhodocyanea), הגיעהמריו-די-ז'נירו, שם נתגלתה 1826. שמותיה העממיים, "צמח הכד" או ה"אגרטל היווני" או "צמח מברשת הבקבוקים" נובעים מן הצורה האפיינית של העלים והתפרחות. העלווה ערוכה בשושנת, ירוקה אך עם משקע כעין גיר לבנבן. אין צורך למחות צבע זה, באשר הוא מהווה ניגוד הולם לגבעול התפרחת הוורוד הבוקע מן המרכז. הפרחים הצויים, למעשה, בראששיבולת התפרחת וצבעם ארגמני. מצויים גם זנים נדירים בעלי גוון ירוק וצהוב-ירוק לאורך עליהם.

איכמיאה מקוצת היא צמח אופייני לברומליים, בכך שכל שושנת פורחת רק פעם אחת, מפתחת תפרחוץ קטנות, בזו אחר זו, לאורך זמן ממושך. לאחר מות הפרחים נובלת השושנת, אך בה-בעת היא יוצרת שתיים שלושה שושניות קטנות (כעין חוטרים) אשר יגביהו אותה. בסופו של דבר ניתן לעקור את השושנת המקורית ולהעתיק לעציצם את השושניות-הבת. תעבור שנה, או יותר, עד שהצמחים החדשים יגיעו לפריחה.