פרחים טיפול וגידול פרחים וצמחי בית

הורטנזיה היא צמח יפהפה ופופולרי עם פרחים גדולים ומוארים שיכולים להוסיף ניצוץ מרהיב לגינה או למרפסת שלך. אם יש לך הורטנזיה בכלי השתייה בישראל, הנה כמה טיפים שימושיים לשקיה, טיפוח ותקופת הפריחה.

1. שקיה: הורטנזיות דורשות שקיה רגילה, במיוחד בתקופות מזג האוויר החמים. בדוק את לחות האדמה ושקה את הצמח כאשר שכבת האדמה העליונה מתייבשת. שים לב לא לתת לאדמה ליבוש יתר או להשקות ביתר מידי.
2. עצמת צמח: עצמת צמח רגילה יסייע להורטנזיה לגדול בריאה ויפה. השתמש בדשן לאדמה חומצית או דשן מיוחד להורטנזיות, ועקוב אחרי הוראות השימוש על האריזה. הוסף דשן לצמח באביב ובסתיו.
3. גיזום: גיזום הורטנזיה נחוץ לשמירה על צורתה ועידוד צמיחה חדשה. גזום את הפרחים הקשישים או הפגומים לאחר שהם מתייבשים. ניתן לבצע גיזום חזק יותר בסוף החורף או בתחילת האביב כדי לעודד צמיחה חדשה ופריחה עשירה.
4. פריחה: הורטנזיה פורחת בעיקר באביב ובקיץ, והזנים השונים יכולים להציג פריחה במשך תקופה משתנה. תקף את הפריחה היפה ושתף בה עם משפחה וחברים.
5. אור: הורטנזיה זקוקה לאור חלקי או מלא כדי לצמוח ולפרוח טובה. מקם אותה במקום שמספק חצי צל וחצי שמש במהלך היום.

בקצרה, עם השקיה נכונה, טיפוח וגיזום, תוכל ליהנות מהורטנזיה יפהפייה בכלי השתייה שלך בישראל. תזמין ופריחה גאה תתווסף לגינה שלך!

בשבועות, חג יהודי, המציינים את יום מתן התורה, נהוג לקנות צמחים ופרחים כדי לקשט את הבתים והסינגוגות. בחנויות הפרחים נהוג לקנות זרים של פרחים צבעוניים כמו רומניות, לבנדר, שושנים, יסמין וענפי ירק. כמו כן, נהוג לקנות ענפי עץ ועלים ירוקים כדי לתת מראה טבעי וצמחי לבית ולסינגוגה. כסמל לקצירת התבואה, ניתן להשתמש בווזות עם חיטה או גרעיני תבואה אחרים.

חגים ואירועים מיוחדים. בתרבויות יהודיות, זרי הפרחים והסלסלות נהגו להיות חלק מהחגיגה במסגרת חגי הקצירה, כגון חג השבועות וסוכות.

הזר פרחים לראש משמש כסמל ליופי וצמיחה, ומסמל את חג הקצירה והפרי שהושג מהאדמה. הוא נלבש על ידי נשים ובנות במסגרת החגיגה, ומציג את תחושת הפעילות והחיים הפורחים בטבע.

הסלסלות מסמלות את התורה שקיבלו בני ישראל בהר סיני בחג השבועות. הן מכילות את הפירות והירקות שצמחו בארץ ישראל, והן גם מסמלות את הצמיחה והפרי שיוצא מן האדמה. הסלסלות משמשות כסמל לקשר החזק שבין העם היהודי לארץ ישראל ולצמיחתה.

ילידי הארץ קרויים צברים ואמורים להיות "קוצניים מבחוץ ומתוקים מפנים" כמו פירותיו. אורי קיסרי כתב ב-18 באפריל 1931 מאמר בשם "אנחנו עלי הצבר!" (לא "פרי הצבר"!). היה לה על כך 50 שנה אחרי תחילת העלייה הראשונה מקופחים ה"צברים" ילידי הארץ על ידי המהגרים החדשים. המושג "צברים" נקלט מיד, ובתוך שנה שנתיים נכתבו כמה שירים על הצברים, והופק גם סרט בשם "צבר". לרבים נדמה שהצבר הוא מין מקומי, אך העדות הראשונה לנוכחותו בארץ היא רק מאמצע המאה ה-18. אולם מקורו של הצבר הוא במקסיקו, והוא הובא על ידי הספרדים אחרי גילוי אמריקה. הערבים שתלו אותו בגדר חיה, השופעת פרי טעים. גבעולי הצבר עבים פחוסים ובשרניים. העלים קטנים ונושרים במהרה. אף שנדמה שכיקקטוסיי הצבר עמיד ליובש, התברר שבתנאי יובש הצבר מפנה את הענפים בכיוון מזרח מערב, ובכך נחשף פחות לקרינת השמש ולהתחממות וכתוצאה מכך לאיבוד מים. שני מיני כנימות "מחבבות את הצבר. כנימה בשם Dactylopitus corrus שימשה, כבר מימי האצטקים, להפקה נרחבת של צבע אדום שהופק מהנקבות. לצבע זה (Cochincal) הייתה חשיבות רבה בתעשיות המזון, הבדים והתרופות. לצורך זה גידלו את הצבר סביב הים התיכון ובעיקר במערבו. עם פיתוח הצבעים הסינתטיים. במאה ה-19, התמוטטה תעשיית הצבע הזה בעולם הישן. כנימה אחרת (Dactylonitus opunitiae), שהגיעה ארצה מלבנון רק בשנת 2015, מתפשטת במהירות ומחסלת את צמחי הצבר. במקומות רבים ברחבי העולם הצבר הוא עשב רע, ומשתמשים בכנימה זו לצורכי הזכרתו הביולוגית

כיום גדל השושן באתרים ספורים במצוקי הכרמל ובגליל העליון. ככל הנראה הוא היה נפוץ יותר בעבר וכמעט הוכחד כתוצאה מאיסוף בצליו על ידי צליינים. בית הגידול האופייני לשושן הוא מצוקים בחורש לא סבוך המואר חלקית. התחדשות החורש והתגברות ההצללה תרמו גם הם כנראה להכחדתו של השושן ממקומות שונים. פרחי השושן לבנים וגדולים, הם בעלי ריח מתוק ומשכר, מפרישים צוף רב, ומתאימים בתכונותיהם להאבקה על ידי רפרפים (פרפרי לילה). בפועל נמצאה גם האבקה על ידי זבובי רחף במשך היום, וייתכן שמאביקי הלילה שאליהם מותאמים הפרחים התמעטו או נכחדו. אגדה שמית עתיקה מספרת שהשושן הצחור צמח מתוך דמעותיה של חוה כאשר גורשה מגן העדן, ואז גילתה שהיא עומדת להיות לאם. במסורת הנוצרית מסמל השושן חום, טוהר, את תחיית המתים. הפסחא – ומעל לכול את המדונה, אם ישו, ולכן הוא נקרא גם "השושן הלבן של המדונה". בשנת 1618 יצא צו מאת האפיפיור פאולוס החמישי בעניין הכללים המחייבים כיצד יש לצייר נושאים קדושים. בצו נקבע מפורשות כי חובה להכליל שושן צחור בכל תמונה של מעמד מתן הבשורה למרים על אודות לירתו של ישו. אין פלא אפוא כי בציורים דתיים רבים מופיע השושך בתיאור אירוע זה. בכנסיות רבות אפשר לראות ציורים וויטראז'ים שבהם נראית מרים אוחזת בידה שושן. זה הפרח העיקרי שנוהגים להביא לכנסייה ולהגישו למרים כמתנה, הוקרה, הודיה, לנדר וכדומה. הכיפה מעל כנסיית הבשורה בנצרת נבנתה בצורת שושן צחור הפוך לכבודה של מרים