You are currently browsing the archives for אוגוסט 2009.
Displaying 1 - 6 of 6 entries.

רקפת

  • Posted on אוגוסט 31, 2009 at 22:40

רקפת מצויה רקפת ( Cyclamen persicum )

אין ספק כי זהו פרח החורף ( וראשית האביב) היפה ביותר, ומי שמצליח לגדלו ולשומרו, הנאתו מרובה. עם זאת, להרבה מגדלים עלול הצמח לגרום לתסכול רב, פי שהוא יכול לגווע לנגד עיניהם.

סוד ההצלחה בגידול הוא לאקלם את הצמח לתנאי ביתך. שמור אותו תחילה  באופן קבוע בחדר קר וספק לו לחות גבוהה על-ידי הצבת העציץ על קערית ובה חול רטוב, או שתעטוף אותו בכבול לח. ככל שרב הקור – יאריך הצמח יותר ימים.

הרקפות הנמכרותשייכות למין רקפת מצויה, צמח השייך לקבוצה של כ-16 מינים ידועים במשפחת הרקפתיים. מוצא המין  -מן האיזור הים-תיכוני. המין נתגלה ותואר לראשונה באסיה הקטנה, בשנת 1731. השם מורכב מן המלה היוונית "ציקלוס" – שפירושה מעגלי, וואת שום ההתפתלות הסלילית הסלילית של גבעול הפרח, בכמה מינים, עם יצירת הפירות והבשלת הזרעים.

קרוטון

  • Posted on אוגוסט 30, 2009 at 17:06

קרוטון (Codiaeum variegatum)

צמח זה נחשב לאחד מצמחי הבית הצבעוניים ביותר. בהתאם בהתאם לכך, נהוג לכנותו "כתונת יוסף" (כתונת הפסים). הקודן המגוון המצויר (pictum) , בשמו הבוטני המלא, מוצאו במאלאזיה ובאיי הודו המזרחית. הוא שייך למשפחת החלבלו ביים. שמו המדעי נגזר משם הצמח בפי הילידים -קודיו (Kodiho) . הוא הובא למערב במחצית הראשונה של המאה ה-19. כיום מגדלים זנים רבים, בהם יש  בעלי עלים כדוגמת עלי דפנה, כאלו שעליהם דומים לעלי האלון, אחרים בעלי עלים דמויי סרט, ועד כהנה וכהנה. כולםמאופיינים בפסי עורקים בצבע צהוב חזק, עם כתמי צבע בהירים בין העורקים. לעתים קרובות מכנים צמח זה גם בשם קודן מגון. שם נוסף לצמח זה הוא קרוטון-קודן (Croton – codiaeum) , המאחד את שני השמות הלטינים.

קרוטוןצמחי קרוטון תועלתם בכך שהם נמנים עם אותה קבוצה מצומצמת של צמחי -בית הדורשים פינה מוארת ובהירה לגידולם. בחר בצמח על-פי יפי העלווה. הצמח חייב לשאת עלים עד לבסיסו, והעלים אסור שיהיו חיוורים או דהים.

ספטיפיליום וליס

  • Posted on אוגוסט 29, 2009 at 3:27

ספטיפילום וליס ( Spathiphyllum wallisii )

ספתיפיליום

ספטיפילום וליס, שמקורו בקלומביה, הוא המין מקובל ביותר כ-צמח בית. העלים בצבע ירוק עז, צורתם אזמלנית והם זקופים ממרכז הצמח ונוטים בחן לאחור. התפרחת ו-פרחיה לבנים והיא נישאת על עמוד תפרחת ארוך. המתחל, הדומה למפרש, והשורה נושאת הפרחים במרכזו, מזכירים במבנה את תפרחת האנתוריון. הפריחה ממושכת והתפרחת מוריקה באטיות טרם מותה. קיים בן-כלאיים גדול יותר, הקרוי ספתיפילום – "Mauna Loa" שיכול להגיה לגובה של קרוב ל -1 מ'.

ספתיפיליום

הספתיפילום  קורב לסוג אנתוריון, אך הוא צמח קל יותר לגידול. כמו במיני האנתוריום, גם כאן ניתן לגזור את התפרחת ולהשתמש בה לנוי. היא מחזיקה מעמד ( בגרטל ) זמן די ממושך. בחממה לחה אלי צמחים מצוינים לגידול מתחת לשולחן או לאצטבה, שם גם יפרחו יפה.

בקנותך צמח ספטיפילום ודא שהוא נושא כבר תפרחת או ניצן, וכן שלעלים יהיה צבע ירוק עז ובוהק.

פרחי בלנקה ניתן לבצע משלוחי פרחים ועציצים בהרצליה ונתניה.

אנטוריום

  • Posted on אוגוסט 27, 2009 at 14:38

אנטוריום ( Anthurium )

האנטוריום שייך למשפחת הלופיים, משפחה הכוללת צמחי בית חביבים רבים. הצמח מצריך טמפרטורה יציבה מאוד וכן לחות גבוהה.

Anthurium

מצויים כ-500 מיני אנתוריון, רובם מקולומביה, אשר במרקז אמריקה הטרופית. השמ מקורי בצמד המלים היווניות שפירושן "פרח" ו"זנב",אם תתבונן בתמונה – תבין מדיע.

נהוג לגדל שלושה מינים כצמחי בית. המקובל ביותר הוא אנתוריום, צמח הנראה פרוע-כלשהו, אשר עליו הארוכים יוצאים מן  המרכז בזוויות שונות. הפרחים לרוב אדומים ורודים, לבנים או ברודים, והם גורם המשיכה העיקרי של הצמח. הם בוקעים מן המרכז כחנים אדומה, ומופיעים כסדר לאחר הפריחה הראשונה.

אנתוריון אנדרי ( Anthurium andreanum ) הוא בעל פרחים גדולים מקודמו, ובמרכזם בולט אשבול זקוף. הם נשמריםפרק זמן ארוך כפרחים אגרטל, ולפיכך בעלי ערך בסידור פרחים. את ה-אנתוריון הגבישי ( Anthurium crystallinum ) מגדלים על שום עליו הנהדרים, שהם דמויי לב, צבעם ירוק קטיפתי ועמוק ועורקיהם כסופים.

איכמיאה מקוצת

  • Posted on אוגוסט 25, 2009 at 20:11

איכמיאה מקוצת ( Aechmea fasciata )

האיכמיאות שייכות למשפחת הברומלים מה נמנים כ-1400 מינים, והן קרובות של האננס. רוב הברומליים הם אפיפטים, כלומר צמחים הגדלים בטבע על גבי צמחים אחרים, לרוב עצים, המשמשים משען משען. הם צומחים בחללים שנוצרים על קליפת הגזה, וקולטים מיםוחומרי מזון מן החמור הנרקב שמצטבר שם. בבית אפשר לגדלם בקומפוסט, בדרך הרגילה, אך ניתן לקבוע אותם גם אל פיסת קליפה משועמת בתנאי השקאה טובה,וכך ישמשו כקישוט תלוי.

איכמיאה מקוצת

איכמיאה מקוצת (ידועה גם כאיכמיאה או בילברגיה רודוציאניאה Billbergia rhodocyanea), הגיעהמריו-די-ז'נירו, שם נתגלתה 1826. שמותיה העממיים, "צמח הכד" או ה"אגרטל היווני" או "צמח מברשת הבקבוקים" נובעים מן הצורה האפיינית של העלים והתפרחות. העלווה ערוכה בשושנת, ירוקה אך עם משקע כעין גיר לבנבן. אין צורך למחות צבע זה, באשר הוא מהווה ניגוד הולם לגבעול התפרחת הוורוד הבוקע מן המרכז. הפרחים הצויים, למעשה, בראששיבולת התפרחת וצבעם ארגמני. מצויים גם זנים נדירים בעלי גוון ירוק וצהוב-ירוק לאורך עליהם.

איכמיאה מקוצת היא צמח אופייני לברומליים, בכך שכל שושנת פורחת רק פעם אחת, מפתחת תפרחוץ קטנות, בזו אחר זו, לאורך זמן ממושך. לאחר מות הפרחים נובלת השושנת, אך בה-בעת היא יוצרת שתיים שלושה שושניות קטנות (כעין חוטרים) אשר יגביהו אותה. בסופו של דבר ניתן לעקור את השושנת המקורית ולהעתיק לעציצם את השושניות-הבת. תעבור שנה, או יותר, עד שהצמחים החדשים יגיעו לפריחה.

סחלב פנלופסיס

  • Posted on אוגוסט 1, 2009 at 15:17

 

סחלב  זה  מוכר  ופופולרי  ביותר  בארץ  ומוגדר  כצמח  אפיפיטי.   הוא  מכונה  'בן   פרפר'   בשל  צורת  פרחיו,   הדומים  לכנפי  פרפר.   הוא  בעל  קצב  גידול  מהיר  יחסית,   פריחתו  שופעת  ופרחיו  הגדולים  צבועים  לבן,   צהוב,   ורוד  וצבעי  ביניים.   תהליך  הייצור  במעבדה  מאפשר  טיפוח  של  זני  מכלוא  מרהיבים  ביופיים.   הפנלופסיס  יוצר  שושנת  עלים  שמהם  פורץ  גבעול  מונופודיאלי  (חד-גבעול)   וגבעוליו  הם  ללא  פקעולים.

סחלב הפנלופסיס הוא צמח אוהב הרבה אור אבל לא שמש ישירה.

מקורו של הפנלופסיס מאזורים טרופיים. הטמפרטורה האופטימאלית לגידולו היא 28 מעלות צלזיוס בכל שעות היממה. הלחות הנדרשת לגידולו היא 70-85 אחוז.