פרחים טיפול וגידול פרחים וצמחי בית

ילידי הארץ קרויים צברים ואמורים להיות "קוצניים מבחוץ ומתוקים מפנים" כמו פירותיו. אורי קיסרי כתב ב-18 באפריל 1931 מאמר בשם "אנחנו עלי הצבר!" (לא "פרי הצבר"!). היה לה על כך 50 שנה אחרי תחילת העלייה הראשונה מקופחים ה"צברים" ילידי הארץ על ידי המהגרים החדשים. המושג "צברים" נקלט מיד, ובתוך שנה שנתיים נכתבו כמה שירים על הצברים, והופק גם סרט בשם "צבר". לרבים נדמה שהצבר הוא מין מקומי, אך העדות הראשונה לנוכחותו בארץ היא רק מאמצע המאה ה-18. אולם מקורו של הצבר הוא במקסיקו, והוא הובא על ידי הספרדים אחרי גילוי אמריקה. הערבים שתלו אותו בגדר חיה, השופעת פרי טעים. גבעולי הצבר עבים פחוסים ובשרניים. העלים קטנים ונושרים במהרה. אף שנדמה שכיקקטוסיי הצבר עמיד ליובש, התברר שבתנאי יובש הצבר מפנה את הענפים בכיוון מזרח מערב, ובכך נחשף פחות לקרינת השמש ולהתחממות וכתוצאה מכך לאיבוד מים. שני מיני כנימות "מחבבות את הצבר. כנימה בשם Dactylopitus corrus שימשה, כבר מימי האצטקים, להפקה נרחבת של צבע אדום שהופק מהנקבות. לצבע זה (Cochincal) הייתה חשיבות רבה בתעשיות המזון, הבדים והתרופות. לצורך זה גידלו את הצבר סביב הים התיכון ובעיקר במערבו. עם פיתוח הצבעים הסינתטיים. במאה ה-19, התמוטטה תעשיית הצבע הזה בעולם הישן. כנימה אחרת (Dactylonitus opunitiae), שהגיעה ארצה מלבנון רק בשנת 2015, מתפשטת במהירות ומחסלת את צמחי הצבר. במקומות רבים ברחבי העולם הצבר הוא עשב רע, ומשתמשים בכנימה זו לצורכי הזכרתו הביולוגית