פרחים טיפול וגידול פרחים וצמחי בית

קלתיאה ומרנטה Maranta & Calathea

קליאה

המרנטות וקרובותיהן הקלתיאות הן, אולי, הצמחים המרהיבים ומושכי העין ביותר מבין צמחי העלווה הביתיים. כל עלה ועלה נראה כמו צויר ביד, והציורים אופיינים ומיוחדים לזנים השונים. שני הסוגים משתייכים למשפחת המרנטיים. ישנם, אמנם, סימנים בוטניים המבדילים בין המרנטות לקלתיאות, אך קיים בלבול גדול בהגדרה ובזיהוי. כללית, המרנטות הן צמחים נמוכים, שחוחים, והקלתיאות זקופות יותר. עם זאת , שני השמות ניתנים לפעמים ללא הבחנה.

המרנטות קרויות על שם הבוטנאי הוונציני ברתולומיאו מרנטי,שהיה מפורסם בתקופתו – אמצע המאה ה-16. הסוג כולל כ-14 מינים, אשר מוצאם בטרופים של מרכז אמריקה ודרומה. הקלתיאות רבות יותר (שמן נגזן מן המלה היוונית קלתוס, שפירושה סל) ישנם בסוג זה כ-100 מינים, אשרמוצאם גם הוא בטרופים של מרקז  אמריקה ודרומה, וכן באיי הודו המערבית.

גוזמניה ( Guzmania )

גוזמניה היא סוג נוסף המשתייך למשפחת הברומליים. הסוג כולל כי 90-80 מינים, רובם גדלים באיי הודו המערבית ובחלק הדרום-מערבי של אמריקה הדורומית. הסוג קורא על שם א. גוזמן,  שהיה איש טבע ואספן צמחים ספרדי. הצמחים הוכנסו לתרבות בראשית המאה ה-19.

כהרבה ברומלים, גם צמחים אלו הם גדלים על ענפי צמחים אחרים ( המשמשים להם מצע תומך), אך הזנתם אינו קשורה ותלויה בצמח התורך. בתנאי בית מגדלים אותם כרגיל בעציצים. ישנם זנים שעולים יפה כשהם קשורים וסמוכים לפיסת קליפה או לגזה ושורשיהם הדוקים אל טחבי כבולית – חיקוי למצבם בסביבתם הטבעית.

הגוזמניות, כמו קרובותיהן הטילנדסיות, הן ברומליים בגודל בינוני, אך בעלות הפים בולטים העוטרים את הפרחים הקתנים. לגוזמניה יש הפים מחודדים, בצבע כתום או אדום, ערוכים כעין כוכב. צבעם נשמר לאורך זמן. הגוזניות הן צמחי בית נאים למראה וקלים לטיפול.

דרצנה (Dracaena )

דרצנה (דרקונית ) משתייכות למשפחת השושנים. הסוג כולל כ-40 מינים טרופיים, דמויי דקל, שמוצאם באפריקה ובאסיה. אלו צמחי בית הסונים, פופולריים, סביליםלטווח טמפררטורות רחב. יש מינים הגדלים בתנאי חוץ, באקלים ממוזג ומתון. דרצנות קרובות לקורדלינות, ויש לפעמים שמחליפים את שמותיחן. קיים בלבול רב באשר לשמות מיני שני סוגים, ולפיכך ישנן גם טעויות בזיהוי. דרצנות בעלי עלים לרוב ירוקים או מנומרים.

בטבע יכול הצמח לפתח גזה גדול ולהגיע ל-6 מ' גובה. לעומת זאת, צמחי הבית גובהם 45-60 ס"מ. לאחרונה יש ומייבאים גזע-קנים שקוטרם כ-2.5 ס"מ ואורכם עד 1 מ' מטפחים  אותם תחת זכוכית, וכך הם מניצים בקצה "ראש צמיחה" של עלים חדשים.

פיקוס הגומי ( Ficus elastica )

פיקוס הגומי הוא, אולי , צמח הבית הידוע ( והמושמץ …) ביותר. הוא נציג של סוג הכולל כ-600 מינים, בכללם פיקוס התאנה, שתפוצתם באזורי העולם החמים. פיקוס הגומי מוצאו מהודו, שם הוא גדל בר לגובה של 30 מ' ואף יותר. זני הבית המקובלים ונפוצים כיום הם פיקוס גומי – "Decora" ופיקוס הגומי – "Robusta". אלו צמחי חדר אידיאליים, בעלי עלים רחבים וגלדניים שצבעם ירוק כהה. העלים החדשים צומחים מתוך נדן אדום ( שהוא הניצן או הקדקוד ) ,  בתחילה צבעם כצבע הארד והם נעשים ירוקים עם התבגרותם. הצמחים גדולים במהירות והופכים לעצים גדולים וענפים.עם הגיל, הם נוטים באופן טבעי להשיר חלק מעליהם התחתונים.

שני מיני פיקוס נוספים, גדולי עלים, פופולריים אף הם. האחד הוא פיקוס כינורי ( Ficus pandurata או Ficus lyrata ). המכונה גם פיקוס הבנג'ו, ופיקוס בנגאלי ( Ficus benghalensis ). הפ' הכינורי הוא צמח מרשים ביותר, ביחוד בהגיעו לבגרות. עליו ארוכים  – כ-30 ס"מ, ורחבים – כ-23 ס"מ, דומים בצורתם לגוף הכינור. הצמח מסתעף היטב ומשמש הרבה את מעצבי הפנים. אמנם הוא קל לגידול, אך צמיחתו אטית יותר מאשר של פיקוס גומי, ודרושים אף יותר טיפול והשגחה.

פיקוס בנגאלי הוא בעל עלים מחוספסים-שעירים, קטנים במקצת מאלו של פקוס הגומי. הצמח גדל במהירות ומסתעף היטב. מאידך, הוא תופס במהרה מקום נרחב ועלול למלא בנופו חלק מן החדר.