Displaying 31 - 34 of 34 entries.

ספטיפיליום וליס

  • Posted on אוגוסט 29, 2009 at 3:27

ספטיפילום וליס ( Spathiphyllum wallisii )

ספתיפיליום

ספטיפילום וליס, שמקורו בקלומביה, הוא המין מקובל ביותר כ-צמח בית. העלים בצבע ירוק עז, צורתם אזמלנית והם זקופים ממרכז הצמח ונוטים בחן לאחור. התפרחת ו-פרחיה לבנים והיא נישאת על עמוד תפרחת ארוך. המתחל, הדומה למפרש, והשורה נושאת הפרחים במרכזו, מזכירים במבנה את תפרחת האנתוריון. הפריחה ממושכת והתפרחת מוריקה באטיות טרם מותה. קיים בן-כלאיים גדול יותר, הקרוי ספתיפילום – "Mauna Loa" שיכול להגיה לגובה של קרוב ל -1 מ'.

ספתיפיליום

הספתיפילום  קורב לסוג אנתוריון, אך הוא צמח קל יותר לגידול. כמו במיני האנתוריום, גם כאן ניתן לגזור את התפרחת ולהשתמש בה לנוי. היא מחזיקה מעמד ( בגרטל ) זמן די ממושך. בחממה לחה אלי צמחים מצוינים לגידול מתחת לשולחן או לאצטבה, שם גם יפרחו יפה.

בקנותך צמח ספטיפילום ודא שהוא נושא כבר תפרחת או ניצן, וכן שלעלים יהיה צבע ירוק עז ובוהק.

פרחי בלנקה ניתן לבצע משלוחי פרחים ועציצים בהרצליה ונתניה.

אנטוריום

  • Posted on אוגוסט 27, 2009 at 14:38

אנטוריום ( Anthurium )

האנטוריום שייך למשפחת הלופיים, משפחה הכוללת צמחי בית חביבים רבים. הצמח מצריך טמפרטורה יציבה מאוד וכן לחות גבוהה.

Anthurium

מצויים כ-500 מיני אנתוריון, רובם מקולומביה, אשר במרקז אמריקה הטרופית. השמ מקורי בצמד המלים היווניות שפירושן "פרח" ו"זנב",אם תתבונן בתמונה – תבין מדיע.

נהוג לגדל שלושה מינים כצמחי בית. המקובל ביותר הוא אנתוריום, צמח הנראה פרוע-כלשהו, אשר עליו הארוכים יוצאים מן  המרכז בזוויות שונות. הפרחים לרוב אדומים ורודים, לבנים או ברודים, והם גורם המשיכה העיקרי של הצמח. הם בוקעים מן המרכז כחנים אדומה, ומופיעים כסדר לאחר הפריחה הראשונה.

אנתוריון אנדרי ( Anthurium andreanum ) הוא בעל פרחים גדולים מקודמו, ובמרכזם בולט אשבול זקוף. הם נשמריםפרק זמן ארוך כפרחים אגרטל, ולפיכך בעלי ערך בסידור פרחים. את ה-אנתוריון הגבישי ( Anthurium crystallinum ) מגדלים על שום עליו הנהדרים, שהם דמויי לב, צבעם ירוק קטיפתי ועמוק ועורקיהם כסופים.

איכמיאה מקוצת

  • Posted on אוגוסט 25, 2009 at 20:11

איכמיאה מקוצת ( Aechmea fasciata )

האיכמיאות שייכות למשפחת הברומלים מה נמנים כ-1400 מינים, והן קרובות של האננס. רוב הברומליים הם אפיפטים, כלומר צמחים הגדלים בטבע על גבי צמחים אחרים, לרוב עצים, המשמשים משען משען. הם צומחים בחללים שנוצרים על קליפת הגזה, וקולטים מיםוחומרי מזון מן החמור הנרקב שמצטבר שם. בבית אפשר לגדלם בקומפוסט, בדרך הרגילה, אך ניתן לקבוע אותם גם אל פיסת קליפה משועמת בתנאי השקאה טובה,וכך ישמשו כקישוט תלוי.

איכמיאה מקוצת

איכמיאה מקוצת (ידועה גם כאיכמיאה או בילברגיה רודוציאניאה Billbergia rhodocyanea), הגיעהמריו-די-ז'נירו, שם נתגלתה 1826. שמותיה העממיים, "צמח הכד" או ה"אגרטל היווני" או "צמח מברשת הבקבוקים" נובעים מן הצורה האפיינית של העלים והתפרחות. העלווה ערוכה בשושנת, ירוקה אך עם משקע כעין גיר לבנבן. אין צורך למחות צבע זה, באשר הוא מהווה ניגוד הולם לגבעול התפרחת הוורוד הבוקע מן המרכז. הפרחים הצויים, למעשה, בראששיבולת התפרחת וצבעם ארגמני. מצויים גם זנים נדירים בעלי גוון ירוק וצהוב-ירוק לאורך עליהם.

איכמיאה מקוצת היא צמח אופייני לברומליים, בכך שכל שושנת פורחת רק פעם אחת, מפתחת תפרחוץ קטנות, בזו אחר זו, לאורך זמן ממושך. לאחר מות הפרחים נובלת השושנת, אך בה-בעת היא יוצרת שתיים שלושה שושניות קטנות (כעין חוטרים) אשר יגביהו אותה. בסופו של דבר ניתן לעקור את השושנת המקורית ולהעתיק לעציצם את השושניות-הבת. תעבור שנה, או יותר, עד שהצמחים החדשים יגיעו לפריחה.

סחלב פנלופסיס

  • Posted on אוגוסט 1, 2009 at 15:17

 

סחלב  זה  מוכר  ופופולרי  ביותר  בארץ  ומוגדר  כצמח  אפיפיטי.   הוא  מכונה  'בן   פרפר'   בשל  צורת  פרחיו,   הדומים  לכנפי  פרפר.   הוא  בעל  קצב  גידול  מהיר  יחסית,   פריחתו  שופעת  ופרחיו  הגדולים  צבועים  לבן,   צהוב,   ורוד  וצבעי  ביניים.   תהליך  הייצור  במעבדה  מאפשר  טיפוח  של  זני  מכלוא  מרהיבים  ביופיים.   הפנלופסיס  יוצר  שושנת  עלים  שמהם  פורץ  גבעול  מונופודיאלי  (חד-גבעול)   וגבעוליו  הם  ללא  פקעולים.

סחלב הפנלופסיס הוא צמח אוהב הרבה אור אבל לא שמש ישירה.

מקורו של הפנלופסיס מאזורים טרופיים. הטמפרטורה האופטימאלית לגידולו היא 28 מעלות צלזיוס בכל שעות היממה. הלחות הנדרשת לגידולו היא 70-85 אחוז.